top of page
האהבה האגואיסטית
מדוע אנחנו מתאהבים באדם אחד ולא באחר ?מה גורם לנו לבחור את הבן או הבת זוג אשר איתם אנו רוצים לבסס קשר זוגי?,חיים ועתיד משותף ? ההבנה וההחלטה על בחירת אדם זה כפרטנר להבאת צאצאים?.
ישנם אין ספור מאמרים ומחקרים בשנים האחרונות המתעסקים בנושא ומצבעים על כך, כי בזמן התאהבות המוח משחרר חומרים כימיים היוצרים תחושת "היי", ממש כמו בעת שימוש בסמים. בנוסף ישנם ניסיונות רבים הן סוציולוגים והן אבולוציוניים להסביר את התופעה שנקראת יצירת הקשר וזוגיות אצל בני האדם.כגזע המפותח ביותר פני כדור הארץ,אנחנו נדרשים לייצר מערכות יחסים מפותחות ומורכבות.
זואולוגים גילו כבר מזמן שאווזים, תוכים, ברווזים, פינגווינים, זאבים, דורבנים, בונים, גיריות ושורה ארוכה של חיות אחרות שומרות על זוגיות פחות או יותר מונוגמית. ככל הנראה 90% ממיני העופות הם מונוגמים, וכמחציתם נשארים עם אותו בן-זוג לכל חייהם – די מרשים בהשוואה לשיעורי הגירושים בקרב בני אדם.
בניגוד לשותפויות בטבע מערכת הצרכים והדרישות אצלנו בני האדם מורכבות ומסובכות בתוך מציאות החיים המודרנית,כאשר אנחנו מנסים גם לספק את הצרכים שלנו "האגואיסטים" בתוך הקשר וגם את הצרכים והרצונות של הצד השני,שלא לדבר על מימוש זה בתוך מערכת משפחתית וגידול ילדים שגם הם דורשים את מנת חלקם במערכת סיפוק הצרכים .
מערכת זוגית היא מערכת המורכבת משני אנשים עם רצונות וצרכים מתנגשים אשר משתנים ומתפתחים במהלך החיים,המצפים לתאום מלא זה עם זה,אך דבר זה הוא בלתי אפשרי לקיום בכל רגע ורגע ובכל מצב בתוך התנהלות החיים הזוגית המודרנית, ואף רחוק מזה.
ככל שהזוג יבין את עקרון זה בתחילת הדרך בחייהם המשותפים,ויפתח את הכלים התקשורתיים והרגשיים להתמודדות ולהבנה זו,תמנע מהם הצפייה המתמדת וכן האכזבה בעקבותיה המייצרת קונפליקטים ומשברים בחיים הזוגיים.
העבודה המרכזית במציאת נקודת איזון ברורה אשר יכולה גם לנוע ולהשתנות בין שני הצדדים,היא אחת מאבניי הבניין המרכזיים בבניית קשר זוגי בריא ויציב.
"האהבה האגואיסטית" כך אני קורא לה נוצרת כאשר אותה נקודת שיווי משקל בין שני בני הזוג אינה קיימת או מתערערת שוב ושוב ומייצרת אצל שני הצדדים תסכול ואכזבה המייצרים התחשבנות וכעס מול בן או בת הזוג.
"הוא כבר לא משקיע בי כמו פעם "
"הקריירה שלו קודמת לכל גם על חשבון המשפחה"
"היא לא מסוגלת להתנתק מהילדים ולהיות רק איתי "
"היא יכולה לפרגן לי פעם בשבוע לצאת עם החברים שלי "
"הוא יכול להציע לקחת את הילדים ושיהיה לי קצת זמן לעצמי"
"היא תמיד עייפה ואין לה חשק לסקס"
"הוא לא עוזר לי בבית עם הילדים "
"כל מטלות הבית נופלות עליי "
"אני מגיע הביתה רעב אחרי יום ארוך בעבודה ,ואין לי מה לאכול "
"גם אני עובדת ומפרנסת,הוא גם יכול לצאת מוקדם מהעבודה"
"הייתי מצפה שיבין/תבין כבר לבד את מה שאני צריכה/צריך"
משפטים אלו ועוד אחרים נשמעים בין זוגות ,ויכוחים על התנהלות משותפת בבית ,ניהול חיי השגרה ,ילדים,פרנסה, על הצורך שלה ושלו בתוך הזוגיות בנפרד וביחד,גורמים אלו הם זרזים מצוינים להתפתחותה של אותה האהבה אגואיסטית,אותה אהבה מתנהלת ממקום שבו נוצר דפוס התנהלות של כל אחד מבני הזוג עסוק "בשמירת טריטוריית הצרכים" שלו או שלה בקשר,התחשבנות ואכזבה כאשר הצד השני לא ממלא את חלקו במילוי הציפייה הבלתי ממומשת של מילוי הצרכים.
החיים בזמן המודרני יצרו תפיסה שהאדם הוא במרכז,מימוש האושר האישי וההתפתחות האינדיבידואליזם מטפס בסולם ובסדר העדיפות האנושי,בחברה המודרנית האדם הוא במרכז,תפיסה וגישה זו מתנהלות במערכות היחסים הן הזוגיים והן המשפחתיים.
בנוסף התפקידים המסורתיים שהיו מעיין חלוקה בחיי המשפחה,בזמן המודרני מטשטשים. אין יותר הגדרות לתפקיד הגבר ותפקיד האישה במערכת המשפחתית לדוגמא הטאבו של חופשת הלידה לאישה משתנה כאשר יותר ויותר גברים מבקשים לצאת לחופשת לידה ודיון ואף הצעות לחקיקה להסדרת הנושא בישראל נערכו בשנה האחרונה.
הזוגיות המודרנית היא אתגר לחיבור מחדש שוב ושוב,וההבנה שככל שהבסיס של הקשר הוא הבנה ועבודה קבועה על ברור הצרכים והשיתוף שלהם עם בן הזוג ,לא ממקום המתחשבן הכועס ומתוך אותה אהבה אגואיסטית, אלא מפתיחות הדדית וממקום שבו שני הצדדים חווים נקודת איזון בקשר.
bottom of page